תַּמָּן תַּנִּינָן. הַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת. יִינָּתְנוּ מַתָּנָה אֶחָת. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. יִינָּתְנוּ מַתַּן אַרְבַּע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יִנָּתְנוּ מַתַּן אַחַת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָ עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדִי מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְיָדִי
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל מוטב. דברי ר' יהושע הן כדלעיל דבכל כי האי גוונא שב ואל תעשה עדיף:
מתן ד' במתן אחת. כגון דם עולה ושלמים וכיוצא במתן א' דם בכור או דם מעשר:
הניתנין במתנה אחת וכו'. כגון דם בכור בדם מעשר:
תמן תנינן. בפ''ח דזבחים:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ. יָדוֹ וְנָתַן עַל בֹּהֶן יָדוֹ. וְרַגְלוֹ וגו'. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. אָסוּר לְהַעֲרִים. וָכָא אוֹמֵר. מוּתָּר. תַּמָּן שֶׁמָּא יַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וִיהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת. בְּרַם הָכָא מִשּׁוּם מַכְנִיס כֵּלִים טְמֵאִים בַּשַּׁבָּת. מִחְלְפָה שִׁיטַּת דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אוֹמְרִין. מוּתָּר לְהַעֲרִים. וָכָא אָֽמְרִין. אָסוּר לְהַעֲרִים. תַּמַּן דְּלָא יִסְאָב תִּיָה תְלָתָא זִימְנִין. בְּרַם הָכָא טוּמְאָה יְדוּעָה בִפְנִים הִיא. אֶיפְשַׁר לָהּ לָצֵאת בְּלֹא שָׁהוּת. בְּלֹא טוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל וכו'. כלומר ועוד א''ל ר' יהודה מוטב לו לעבור וכו' כדלעיל דכל דלא עביד בידיה מידי טפי עדיף:
בלא טומאה. בתמיה כלומר אבל היאך אתה אומר באבנטו שזה אי אפשר בלא אפושי טומאה:
אפשר לה לצאת בלא שהות וכו'. זה הכל מדברי ר' יהודה הן וכלומר דהא דאמרת שלא לשהות את הטומאה אפשר שיזדמן לו מיד צבת של עץ ויוציאה בלא שהות:
ברם הכא משום מכניס כלים טמאין בשבת. כלומר כשמוציא באבנטו אין כאן אלא אפושי טומאה בכלים טמאין בשבת ואין כאן ענוש כרת:
תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. אם אתה אומר שיכניס שלשתן כאחד שמא יכניס ראשו ורובו כאחד והוא עדיין לא נטהר:
מחלפה שיטת דרבנן תמן אמרין אסור להערים והכא אמרין מותר להערים. וזהו ר' יוחנן בן ברוקה דאמר מוציא באבנטו ואע''פ שמרבה בטומאה:
ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא. ואיהו לא קעביד מידי:
תמן דלא יסאבתי' תלתא זימנין. דכשהוא מכניס ראשו בתחילה ואח''כ ידו ואח''כ רגלו נמצא מכניס הטומאה ג''פ זא''ז ומוטב להכניס שלשתן כאחד ובפעם אחת:
תמן תנינן. בפי''ד דנגעים גבי טהרת מצורע הכניס ראשו וכו' וקתני התם ר' יהודה אומר שלשתם היה מכניס כאחד ופליגי בהערמה שהרי אסור לו ליכנס לעזרת ישראל עד שיטהר והכא משום מתנות בהונות שצריך שיהו מבפנים הילכך ת''ק ס''ל שאסור להערים ולהיות מכניס שלשתן כאחד בשביל לקבל המתנות אלא מכניסן אחד אחד ור' יהודה ס''ל מותר להערים והכניסן לשלשתם כאחד. ונתחלפו השיטות והתיבות כאן בהא דלקמן וכצ''ל מחלפה שיטת ר' יהודה תמן אמר מותר להערים ומכניס שלשתן כאחד והכא אמר אסור להערים ולהרבות הטומאה ועלה שייך האי שינויא הכתובה לקמן בספרים:
הלכה: פיס'. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כול'. 65a אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. לֹא נִמְצֵאתָה מַשְׁהֵא אֶת הַטּוּמְאָה. אָמַר לוֹ. לֹא נִמְצֵאתָ מַרְבֶּה בְטוּמְאָה. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדוֹ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתָייָא אִילֵּין פְּלוּגְתָא כְאִילֵּין פְּלוּגְתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטוּמְאָה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם עַד שֶׁתֵּאָפֶה. בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. תַּטִּיל לַצּוֹנֵין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה כְשׂוֹרֵף קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מֵאֵילֵיהֶן הֵן נִשְׂרָפִין. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא נִמְצֵאתָה עוֹבֵר עַל לֹא ייֵרָאֶה וְלֹא ייִמָּצֵא. אָמַר לוֹ. מוּטָב לַעֲבוֹר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא בָאָת לְיָדָךְ מִמִּצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּאָת לְפָנֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל לר' יהושע כצ''ל א''ל מוטב לעבור וכו'. כלומר שר''י השיב לר''א ואמר מוטב לעבור וכו' שהרי מאליהן עובר על בל יראה ובל ימצא ולא עביד מידי מלעבור בידים וישרוף את הקדשים בי''ט:
דתנינן תמן. לקמן פ' ואלו עוברין כיצד מפרישין וכו' כשורף את הקדשים בי''ט. שאפי' אינו שורף היום וכדקאמר שם שמשייר אחת לחלה מיהת נראה הוא כשורף שהרי משייר הוא לכתחלה בידים ואינו יכול ליתנו לכהן:
א''ל מוטב וכו'. כלו' שחזר רבי יהודה והוסיף עוד בטעם שמוטב לעבור על מצות ל''ת שלא באת לידו לעבור עליה כגון הכא דשהויי טומאה ממילא הוא דהויא ואיהו לא עביד מידי מלעבור על מצות ל''ת שבאת לפניו ועבר עלה בידים שמרבה את הטומאה והכי מיתפרשא כל הני א''ל בתרא דלקמן:
לא נמצאת וכו' עד שימצא פשוטי כלי עץ א''ל ר' יהודה לא נמצאת וכו':
גמ' אמר לו ר' יוחנן בן ברוקה. לר' יהודה:
הוֹצִיא מִמָּקוֹם שֶׁחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת וְנָפַל לְמָקוֹם שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו כָּרֵת 65b כְּבָר נִרְאֵית לָצֵאת. מָצָא אַחֵר בְּצִידּוֹ מוֹצִיא אֶת שְׁנֵיהֶם אוֹ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא אֵת שֶׁנִּרְאֶה לָצֵאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוציא ממקום וכו'. כבר נראית לצאת בתחילה ופשיטא שמוציאו אף משם אלא דהא קמבעיא לן אם מצא אחד בצידו במקום שנפל במקום שאין חייבין עליו כרת אם מוציא הוא את שניהן דמכיון שהותר לזה הותר אף לזה או דילמא אינו מוציא אלא את שנראית לצאת בתחילה:
הוּא הָיָה אוֹמֵר. צְבַת בִּצְבַת עֲבַד. צְבָתָא קַדְמִייָתָא מָה הַווָת. בִּירְייָה הַווָת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וּמַה אַתְּ אֲמַר לָהּ. מִצְּבָתָא אַחַת לָֽמְדוּ כַמָּה צְבִיתוֹת. וָכָא מִשְּׁבִיתָה אַחַת לָֽמְדוּ כַמָּה שְׁבִיתוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוא היה אומר צבת בצבת עבד וכו'. תוספתא היא בשלהי מכילתין והזכיר לו תוספתא זו על השאלה ואמר ר''ח קומי ר' מנא ומה את אמר ליה להך תוספתא ומה כוונתך והשיב לו ר''מ דרך רמז ומשל היא שממנה את למד תשובה על השאלה דכמו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צביתות והכא נמי משביתה אחת למדו כמה שביתות דמכיון שהותר לו שבות אחת במקדש לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת מוציא עמו במקום שנפל גם את השני עמו דמאי שנא דכיון שהותר הותר כמה שביתות:
הדרן עלך פרק המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source